מצאתי דרך ועזרתי עם דיכאון ואובדנות.
אולי הדרך שלי יכולה להראות לנפגעים כיוון חדש ולתת להם אומץ.

על שאלה זו ניתן לענות במהירות ובבהירות. לאחר ההתאבדות של בן זוגי, שוב הייתי בסיכון כה עצום להתאבד ולסבול מדיכאון חמור עד שידעתי "או שאני עוקב אחר ההצעה הזו של soul (כפי שאני קורא לזה עכשיו ומבין it) _cc781905-5cde-3194 -bb3b-136bad5cf58d_ ומצד אחד לנסות ליצור זיכרון של המנוח  ואיכשהו לעזור לאנשים אחרים בסיכון להתאבדות או לתת דוגמה. איך שלא תרצו לקרוא לזה. אם לא אעשה את זה, אני אמות בעוד כמה ימים".
 

כעת יש שישאלו: "מה עצר אותך מניסיון התאבדות שני (#esmeatssuicide)?"
גם לזה יש לי תשובה ברורה: ניסיון ההתאבדות שלי לא היה החלטה. לא פעלתי לפי תוכנית, לא נמאס לי מהחיים שלי. נמאס לי מדיכאון וסבלתי מאותם סיפורים וטריגרים שוב ושוב, אבל לא רציתי למות. המוח שלי השתלט בשלב מסוים והייתי מודע לחלוטין לכך שמשהו מאוד משתבש. עם זאת, לא יכולתי להפריע או לעצור את ההתאבדות שלי. הפכתי לשחקן חסר האונים במטרה למות. גם זה עבד לבסוף. אבל דקות המוות הבודדות לא הספיקו. הם יכולים להחזיר אותי. 
 

לאחר מותו של חוסה, כשהכאב היה כמעט בלתי נסבל, התאבדות הייתה ההחלטה שלי. אבל רציתי את מה שתמיד רציתי: לחיות. בנוסף, כל הזמן חשבתי לעצמי: "ניצלת אז, אז אסור לך לזרוק את החיים שלך עכשיו, מי יודע מה יהיה אחר כך".

עם זאת, אם הבשורה על מותו של חוסה הייתה מגיעה אלי, לבד בבית, בחדר הקטן והשקט, אני די בטוח שהייתי מסיים את חיי בכעס כי באותו רגע האמנתי שאני אשם במותו של חוסה. רק הרבה יותר מאוחר הבנתי שאף אחד לא יכול לשאת באחריות למותו של מישהו ושיש לייחס אותו לו.

​

לא העזתי יותר ויחד עם זאת, ביום שבו הופיעו TREES of MEMORY על הסצנה שלי, הייתי מאוד קרוב לכך שפשוט לא נשארו לי כוחות. חשבתי על התאבדות 20 פעמים ביום והתקרבתי שלוש פעמים. עבורי זה היה ממש הקש האחרון בחזרה לחיים ששווה לחיות.

​

​

​

למה ליצור אנדרטה למתים?

אני רואה זאת כמשימה חשובה ליצור זיכרון חיובי של הנפטר, כל עוד מתאבדים מושפלים, מגוחכים ומפלילים את הביטוי קורבנות מתאבדים בחברה שלנו. כל עוד קרובי משפחה, שלעתים קרובות מפתחים דיכאון ובעיות פסיכולוגיות בעצמם כתוצאה ישירה מהתאבדות, מואשמים באשמה וננטשים על ידי חברים, קרובי משפחה ומכרים, ועיתונאים מפרסמים הנחיות לניסיון התאבדות מוצלח (#זה אומר התאבדות) ב. בעיתונות היומית, אלך, אלחם ואלחם למען כבודם של הקורבנות, השכולים ואנשים עם דיכאון ואובדנות כאדם שנפגע.

​

​

​

האם אפשר עזרה עצמית לדיכאון?

ניסיון החיים האישי שלי אומר שכן, כי כל מי שטופל בדיכאון יחווה שהטיפול מנסה לרדת לעומק הסיבות וששינויים דרסטיים פחות או יותר הם גורם חיוני להחלמה. לתת דוגמה: אם העבודה שלך או הנישואים שלך גורמים לך לדיכאון וחולה, אז אתה צריך לחפש עבודה חדשה ובן זוג חדש או לשנות לחלוטין את הנסיבות בעבודה או בנישואיך. זה כל כך פשוט, לא משנה איזה טיפול, לא משנה איזו כדור לשיפור מצב הרוח תיקח, לא תהיה מאושר יותר אם לא תמצא מעסיק או בן זוג חדש, ואהבה תחזור רק לעתים רחוקות לאחר שהיא נעלמת. אני משוכנע בתוקף שכאשר עולה השאלה "מה עושים עם דיכאון?" ניתן למצוא את התשובה בשינוי נסיבות החיים. לפעמים קצת ובעדינות או בצורה קיצונית למדי.
לכו אחרי לבכם וקול נשמתכם. צאו לשם ומצאו את האני המדהים שלכם (שוב) ושנו את עולמכם איתו. אני מאמין שזו התרופה היעילה ביותר, בשילוב של טיפול תרופתי (שעזר לי מאוד) ופסיכותרפיה, שהיה חשוב כדי למצוא את הגורמים לדיכאון שלי ולהבין איך אני מתפקד. ללא טיפול אשפוז my several months, אשפוז, לעולם לא הייתי מגלה אילו עמודי תווך נפשיים ונפשיים מהווים את הבסיס לבריאות הנפשית והרגשית שלי. ואני בטוח שעם השילוב הזה  אתה יכול גם לקבל שליטה על התאבדות. לא בן לילה, אלא בטווח הארוך. כן, זו עבודה, עבודה קשה מאוד. אבל חוויתי שזה עוזר ומרפא. ורק כך למדתי שהמפתח לחיים מספקים אינו יכול לבוא מבחוץ, אלא ניתן למצוא אותו רק בתוכנו. וכפי שאני ורבים מהאנשים שדיברתי איתם למדנו בכאב, הסירוב לקבל טיפול הולם וביטויים כמו "אוי, זה תמיד הלך טוב", במוקדם או במאוחר מביא לא יותר מאשר מוות וסבל._cc781905-5cde-3194 - bb3b-136bad5cf58d_

​

אתה יכול לראות היכן ניטעו עצי זיכרון עד כה כאן  .

בדרכי אני כל הזמן נתקל במעודדים, כגון Carlo von Tiedemann, שסיפר לי בפתיחות רבה על העליות והמורדות שלו בשיחה שלנו _cc781905-5cde-3194-bb3b_cf58de -c481d9b3b-576cd-5780-5360-5719-1381-538-138-05-548-1481-538-1389 bb3b-136bad5cf58d_

​

​